מדי פעם בפעם עולה הדרישה להכיל את חובת ההגשה על כלל תושבי ישראל. בדרך כלל הדרישה עולה אחרי חשיפת העלמות מס גדולות אך באותה מהירות שהדרישה עולה כך היא גם יורדת. אז בשביל מה צריך את זה?1
מצד אחד, טוענים ברשות המיסים כי את המידע הגדול על אזרחי ישראל מעלימי המס הם משיגים בדרכים אחרות, יעילות, שמבוצעים ובוצעו בעבר, כמו לחייב בהגשה אנשים שאין התאמה בין משכורותיהם המדווחות לרכבי היוקרה שבבעלותם (מרצדסים למשל).דוגמא נוספת ועדכנית לימים אלו היא המשך המבצע "גילוי מרצון" שבו אנשים מדווחים ומשלמים מרצונם על העלמות מס שביצעו בחשבונות בנק ברחבי העולם בתמורה לאי פתיחת הליך פלילי כנגדם.1
מלבד זאת טוענת רשות המיסים כי תרומתה הכלכלית של חובת הגשת דוחות שנתיים זה לגבייה הכוללת תהיה שולית ולא תכסה את ההוצאות הנלוות לביצוע פרויקט כזה: משכורות, עובדים חדשים, ציוד, השכרת משרדים וכדומה. "אין צורך לבזבז כסף ציבורי מיותר" יטענו ובצדק. ואם ברשות המיסים , הגוף הגובה, בעל האינטרס המובהק לגבייה מרבית ושסיסמתו היא "לשלם מס אמת" מפקפקים ביעילות המהלך, מי יערער על קביעתם?1
אוסיף גם שהגשת דוח כרוכה בהשקעת זמן ומאמץ ולעיתים בתשלום כסף ליועצי מס (כמוני) ולרואי חשבון בהגשת הדוח, ולאף אחד אין כסף מיותר. אז בשביל מה זה טוב?1
אני רוצה להעלות דבר אחר, ערכי , שחשוב לתת עליו את הדעת ושמטה את הכף, לדעתי, בעד החלת הגשת דוח שנתי על כלל אזרחי המדינה.1
כמעט ואין חובות אזרחיות לאזרחי ישראל. קיימת החובה ללכת לבית הספר (חוק חינוך חובה), והחובה להתגייס לצבא (חוק שירות בטחון) שהיא חובה שמוטלת רק על פחות ממחצית מהאוכלוסיה הכוללת נכון להיום. לפי מיטב ידיעתי מלבד אלו אין שום חובות. יש אגרות. האדם משלם למדינה אגרה עבור השימוש. למשל: אגרת רישיון נהיגה. זה מוזר משום שדמוקרטיה, שלטון העם, זקוק למעורבות העם על מנת להיות שכזה. ומה שהופך את העם למעורב ואכפתי הוא מעורבותו האישית, שנכפית עליו דרך החובות האזרחיות. החובות האזרחיות הם אלה שעושות אותנו למדינה. האם היה למישהו אכפת מהצבא ומחייליו אם זה לא היה הוא/היא שמשרת/ת או חבריו ובני משפחתו? במדינות מעטות בעולם קיימת חובת הצבעה בבחירות. כזו שאם לא מבוצעת מלווה בקנס כספי מרתיע. אני חושב שבמדינה דמוקרטית הכפייה הזו גורמת למעורבות אזרחית גדולה. אדם לא יכול להגיד שאין לו השפעה ושהבחירות לא מעניינות אותו. לא! בגלל שהמדינה כופה עליו להתעניין, להיות מעורב, לרצות בהצלחתו של הצד שבחר הוא הופך לאזרח שאכפת לו ולא לכזה שמרגיש שדברים נכפו עליו מלמעלה.1
אותו תרחיש יקרה בנוגע לתקציב המדינה עם הגברת המעורבות האישית דרך חיוב האזרחים כולם בהגשת דוח שנתי. אנשים שהיום מסתכלים באדישות על תיקון הכביש ליד הבית או על מצבו של בית הספר, יהיו אכפתיים יותר כשהם יבינו כי זה הכסף שלהם.1
אדם שכיר מהשורה שמרוויח בין 4,500 ל-12,000 מקבל בסוף כל חודש תלוש שכר שבו רשום כמה הוא שילם מיסים וכמה כסף נטו הועבר לחשבונו. מבחינתו זה כמו לקבל גזרה משמיים. החובה להגיש דוח שנתי ובעקבותיה להבין כמה כסף הוא העביר למס הכנסה במהלך השנה יגרום לו להתעניין כיצד מוציאים את הכסף שהוא השקיע ועל מה. לדעתי, המעורבות תוביל לאזרחות טובה.1
נדבך נוסף שהמעורבות תגרום לכך היא שאותו איש לא יקבל בשוויון נפש ובאהדה את העלמות המס של אנשים מפורסמים, או של קבוצות באוכלוסייה, אלא בסלידה וכעס. הנורמה תשתנה כך שהעלמות מס או ניסיון להעלים מס ימותגו כדבר שלילי שאנשים לא ירצו שדבר כזה יידבק בהם. החל מהמוכר במכולת ששוכח לתקתק בקופה ועד לתשלום לעורך דין או לרופא ללא קבלת חשבונית.1
לא מזמן ניתן פסק דין בנוגע למשה פרץ, זמר מוערך ואהוד, על העלמות מס שביצע בשנים עברו. חודשים לפני כן עלתה לכותרות בר רפאלי-דוגמנית בין לאומית שנחקרה במס הכנסה , לפניהם הזמר קובי פרץ נכנס לכלא על עבירות מיסים. כל אלה לא שילמו מחיר חברתי על כך שהעלימו מס. להיפך, משה פרץ קיבל כתבות מפרגנות של "השתתפות בצער" וסיפורים על אכזריותם של התובעים שדרשו עבורו מאסר. אצל בר רפאלי החקירות לא פגעו בתדמית ואחרי זמן לא ארוך היא חזרה לעבוד כרגיל (לפחות בישראל).1
אין לי דבר נגד אף אחד מהמפורסמים הללו. למעשה, אם הנורמה החברתית היתה שלא מעלימים מיסים גם הם לא היו נוהגים כך. 1
לסיכום: מוטלות על האזרח הישראלי מעט מדי חובות אזרחיות. הדבר גורם לתחושת אדישות ובידול של האזרח שמרגיש כי הדברים נופלים עליו מהשמיים וכי אין הוא משפיע על הנעשה סביבו ובמדינתו. על מנת להגביר את הסולידריות החברתית, על מנת להגביר את מעורבות האזרחים, יש צורך לכפות גם חובת הצבעה בבחירות וגם חובת הגשת דוחות שנתיים לרשות המסים מצד כל אזרחי המדינה. לחובות הללו, שייכפו על הציבור, תהיה השפעה חיובית על השיח הציבורי ברחוב ובעבודה. מצד אחד, הדבר יגביר את מעורבות האזרחים בחיי המדינה, והם יהפכו להיות שותפים פעילים ומשפיעים, כפי שצריך להיות במדינה דמוקרטית. שנית, הכעס והסלידה, הרצון להעניש והעונשים החברתיים יחליפו את תחושת האהדה שלה זוכים מפורסמים שנתפסו. את הנורמה שמצויה בקרב חלק ניכר מהאזרחים ש"אי אפשר לחיות פה בלי להעלים" תחליף נורמה אזרחית של רצון לדעת ולהשפיע "על מה הולך הכסף שאני משלם."1